בחלק הראשון בפרק זה אציג בפניכם את "רוח צה"ל" כלשונה, זהו תמצית הקוד האתי והוא מובא כדוגמא לקוד אתי של גוף צבאי. זוהי דוגמא ספציפית אך למרבית הצבאות יימצאו מסמכים דומים. רוח צה"ל המובאת כאן אינה מושלכת על אמנויות הלחימה אלא נועדה ליצור שפה משותפת לגבי התייחסויות בהמשך הספר. בחלק השני אביע התייחסות אישית לגבי מספר ערכים.
המסמך הידוע כ"רוח צה"ל" - המהווה על פי לשונו את תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל - קובע את הרף הערכי המצופה - רף של מצוינות -הנדרש מחייל צה"ל.
כל פעילות הצבא חייבת להיות מעוגנת בערכי רוח-צה"ל. מהות הקצינים היא קבלת החלטות, כל החלטה המתקבלת חייבת לשקף את רוח-צה"ל, ולהיות מעוגנת בערכיה. תפקידו של הקצין הוא לשקול את החלטותיו ואת הסיטואציות השונות ברוח הערכים. בהינתן מצב ובו קיימת דילמה, על הקצין להפעיל שיקול דעת ברוח הערכים, ולהחליט איזה ערך גובר על האחר, שכן קיימת לעיתים סתירה בין הערכים השונים.
2.1 רוח צה"ל כלשונה
2.1.1 ערכי היסוד
הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה - מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה.
אהבת המולדת ונאמנות למדינה - ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל - מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי - לאזרחיה ולתושביה.
כבוד האדם - צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד.
2.1.2 הערכים
דבקות במשימה וחתירה לניצחון - החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.
אחריות - החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו.
אמינות - החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.
דוגמה אישית - החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.
חיי אדם - החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.
טוהר הנשק - החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
מקצועיות - החייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנויות הנדרשים לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים והיחידתיים.
משמעת - החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו עפ"י הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי - חוקיות בעליל.
רעות - החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.
שליחות - החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות; יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה. זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו על פי פקודות הצבא.
2.2 התייחסויות ל"רוח צה"ל"
2.2.1 רעות
בשתי מילים ניתן להביע ערך זה כ"אחים לנשק". מי שלא לחם מעודו שכם לשכם עם חבריו, תיפעל את הטנק יחד, את התותח, יהיה לו קשה מאד להבין את תחושת האחווה החזקה המאחדת את הלוחמים יחדיו. לתפיסת עולמי, כל חייל או חיילת המשרתים עמי באותו ארגון צבאי, הם אחי ואחיותיי לנשק. קיימת לכולנו מחויבות הדדית, מחויבות לעזור אלו לאלו. זוהי תפיסה אוטופית, אמנם, אך בעת לחימה וסכנה משותפת מתקבלת לרוב התמונה האמתית של האחווה, ובה אכן חיילים נהרגים כדי להציל את חבריהם, גם מיחידות אחרות. אחווה זו דורשת טיפוח רב ע"י המפקדים בימי שגרה.
התגלמות הערך באמנויות הלחימה
בין מתאמנים וותיקים, לא בהכרח בין כאלו שהתאמנו שנים ביחד, אלא פשוט אנשים המתאמנים שנים באמנויות לחימה, קיים קשר של הבנה. אמנם קיימת תחרותיות, קיימים משחקי אגו והתרברבות למי יש סגנון לחימה טוב יותר ואיזה אמנות יעילה יותר וכדומה, אך קיימת אחווה. אחווה זו מורגשת מאד כאשר אתם מגיעים למקום זר, ונודע לכם על דוג'ו, מכון אימון. לרוב תשימו פעמיכם לשם מתוך סקרנות ותחושת שייכות ומוכרות, ולרוב גם תתקבלו בסבר פנים נאות, בקבלה ובשמחה.
מצד שני זה דיי שטויות. זו רק השקפה רומנטית. בפועל קימות מלחמות אגו. כל העת מתבצעת הבשה (שיימינג) זלזול, השפלה ולעג ברשתות החברתיות, לרוב מצד אנשי המיינסטירם כלפי המתאמנים בתחומים הרכים או בשוליים. עצוב ומבזה.
2.2.2 אחריות
סיבה ומסובב, גורם והשפעה, התופעה נקראת סיבתיות ומתקיימת בכל תחומי החיים. ההבנה כי קיימת סיבתיות המחלחלת לכל תחומי החיים, היא הבסיס לערך האחריות.
ההבנה מורכבת מרבדים רבים, ניתן לראות השפעה מידית ברובד שטחי, ועד לפרטים שעל פניו נראים קטנוניים, אך בעלי השפעה ממשית. אדם אחראי, יבין את השפעות מעשיו ואי מעשיו על הסובב אותו בקרבה המיידית, ברמה הלאומית, ברמה הגלובלית, ותמיד ישאף לשפר ולהשתפר. לרוב אדם בעל חוש אחריות גם ישאף לצדק, צדק לא מתחסד. לא הצדק של החוק היבש.
אדם אחראי לעולם יהיה מוכן לשאת בתוצאות מעשיו, או לפחות יבין אותן.
התגלמות הערך באמנויות הלחימה
באמנויות הלחימה, אנו שואפים ללמד את התלמידים את משמעות ערך האחריות. בסופו של דבר מדובר בתחום בעל פוטנציאל נזק רב ועל המשתמש בו לשלוט במעשיו לחלוטין. כל נזק הנגרם ע"י מתאמן באמנויות לחימה צריך להיות מבוקר ומכוון, באם הכוונה הייתה לפצוע, לנטרל, לשתק או להרוג. הסכנה הטמונה בתחום דורשת אימונים רבים על מנת להגיע לשליטה מוחלטת בפעולה, בעצמה, במהירות, בטווח, בכוונה, בנזק. לימודי הלחימה תורמים להיווצרות חשיבה אנליטית, שכן את התרגילים והטכניקות יש לפרק שלב שלב. חשיבה זו מחלחלת לתחומי חיים נוספים ומיטיבה עם הסובב את המתאמן באמנויות הלחימה.
2.2.3 חיי אדם
ערך חיי האדם, ברוח צה"ל, מקבל שני פנים. הפן הראשון מתייחס לחיי אדם בצד של צה"ל והפן השני מתייחס לחיי אדם בצד האויב. הערך פשוט, יש למנוע קרבנות בנפש שאינם הכרחיים.
לעניות דעתי, ישנה הגזמה בקבלת הערך כלפי האויב, בעיקר ע"י התקשורת וגורמים המנותקים מהמציאות. מלחמה היא מלחמה, זהו עסק עם נפגעים. אין מלחמה סטרילית, אזרח שאינו בורח מאזור לחימה, עלול להיפגע. נכון, יש למנוע פגיעה מיותרת, אך לא על כל פגיעה מיותרת יש להעמיד לדין. לרוב אין פגיעות אלו נעשות בזדון אלא מכורח המציאות והנסיבות בשטח.
יתר על כן, לעניות דעתי, אדם יכול לאבד את זכותו לחיים בכך שאינו מכבד את זכויות החיים של האחר.
התגלמות הערך באמנויות הלחימה
אמנויות הלחימה הן בעלות פוטנציאל קטלני. אנו רוכשים מיומנויות מסוכנות ועלינו לדעת מה מסוגלים אנו לעשות, אם נבחר להרוג (או לא) את האויב, זהי החלטה שצריכה להיות מושכלת ומכוונת ולא תאונת עבודה.
לעניות דעתי, לחיי אדם אין שום ערך אם אותו אדם אינו רוחש כבוד לחיי אחרים.
2.2.4 טוהר הנשק
ערך זה נגזר מתוך ערך חיי אדם. נשק אינו טהור, אינו תמים, אינו רשע ואינו רצחני. אלו הן תכונות אנושיות. בערך זה נאמר כי יש להשתמש באלימות, רק כלפי אלו הזכאים לה, שהרוויחו את האלימות כלפיהם ע"י עוינות אלימה ומותר להשתמש באלימות רק לצורך ביצוע המשימה ולצורך הגנה על חסרי ההגנה.
בהשקפת עולמי, הנשק המסוכן ביותר אינו הסכין, הרובה, התותח וכן הלאה, כי אם האדם שמאחוריהם. אדם שאינו חמוש אך מלא כוונות זדון הינו מסוכן ורצחני כאילו היה סכין בידו. הסכין שבלב יכול להפעיל כלי נשק כמו עט ולגרום נזק רב מבלי לגרום נזק פיסי אחד קטן. היטלר בלי אקדח הוא עדיין היטלר ואחמדינז'אד (נשיא איראן) המטיף לשנאה והשמדת של מדינת ישראל, הינו מסוכן גם בלי סכין (נכתב ב 2010, היום ב 2024 לכולם זה כבר ברור). ישנה חובה להיזהר במילים בדיוק כמו החובה להיזהר בשימוש בנשק ולעניות דעתי, האלימות מותרת נגד הגורם העוין גם אם אינו חמוש, שכן מחר הוא כן יהיה ולא יהיה לבד.
התגלמות הערך באמנויות הלחימה
ערך זה מקבל משמעות ישירה גם בעולם אמנויות הלחימה, אנו נלחם נגד הלוחמים ולא נפגע באלו שאינם. מרבית אמני הלחימה בעולם אינם מחפשים להרע אלא להגן או לעזור לאחרים להגם על עצמם, הבריון הממוצע אינו יודע להילחם כדרך אמני הלחימה. זהו אחד ההבדלים בין אמן לחימה לפשוט בריון מיומן. אין זה אומר שאין בריונים לוחמים מעולים, ישנם והם מסוכנים ביותר, אך לרוב דרכם אינם כדרך אמן הלחימה המחפש להתפתח לחיוב.
נקודה נוספת היא שבאמנויות לחימה, חיוני לזכור כי הגורם המסוכן הוא האדם ולא הסכין. לעיתים יש נטייה להתרכז בנשק ובכך מפספסים את ההזדמנות לנטרל את האדם האוחז בו.
댓글