פרק 3 - קונספטים פסיכולוגיים

3.1 לוחמה פסיכולוגית, אפקטים פסיכולוגיים

האפקטים הפסיכולוגיים שיוזכרו בהמשך נכונים לכל צורת לחימה, מלחמה כוללת וקפא"פ (קרב פנים אל פנים) ללא הבדל. מדובר על רעיונות ועקרונות. עלינו מוטל לחקור לעומק את הנושא ולהבין מה שייך לאיזה תחום וכיצד בא לידי ביטוי.

ישנם מספר אפקטים פסיכולוגיים משמעותיים ביותר בתחום הלחימה. פחד, אימה, שאננות, עמימות, קור רוח, פאניקה. בדיוק כפי שברצוננו לתעל את האויב לשטחי השמדה ולעמדות נחותות, כך אנו רוצים לתעל אותו להלך רוח מסוים, להביא אותו להיות במצב פסיכולוגי מסוים, נשלט וכנוע ולהימנע ממצבים אלו בעצמנו.

אפקטים פסיכולוגיים אלו יכולים ללבוש צורה פרטנית או צורת המונים. ההשפעה שונה, במנטליות המונים נכנסים אפקטי עדר למיניהם. מכיוון שזהו ספר על אמנויות לחימה, לא אעסוק בו באפקטים המוניים בצורה מעמיקה.

3.1.1 לוחמה פסיכולוגית

לוחמה פסיכולוגית היא נקיטת האמצעים הדרושים לפגיעה ברוח הלחימה של האויב, במורל שלו, ולאו דווקא בחיילים עצמם. ניתן להשיג זאת במספר דרכים.

דרך ראשונה, שימוש בתקשורת להפצת תעמולה ולגרום לדמורליזציה בחזית ובעורף. פגיעה במורל העורף יכולה לגרום להפסד במלחמה, על אף הצלחה צבאית בחזית, וייטנאם, למשל.

דרך שנייה, פגיעה שוחקת של חיילי החזית בתצורה של קרבות התשה, למשל, הרעשה ארטילרית בלתי פוסקת, או אף גרוע מזה, הרעשה ארטילרית עם הפסקות אקראיות. ירי צלפים. פגיעה באספקה ולמעשה הטלת מצור. מטעני צד. מחבלים מתאבדים. גרימת אבדות כבדות בתצורות זוועתיות. שלווה מוחלטת והכנסה לשאננות, ואז מכה כואבת. משיכת זמן והכנסת החזית למזג אוויר לא נוח. שימוש בתנאי הטבע שאליהם האויב לא מורגל (כמו חרקים והגשמים הלא פוסקים של וייטנאם). שימוש בנשק השמדה המוני (מספיק רק האיום בנשק כימי כדי לגרום לחיילים להתמגן, הציוד חם ולא נוח). האפקט הפסיכולוגי השוחק ביותר הינו עמימות.

מה אסור לעשות? אסור לדחוק את האויב לפינה בלי פתח מילוט כשיש לו עוד כושר לחימה, במצב זה רוחו תעלה מחוסר ברירה. מותר לדחוק לפינה רק כאשר גם כושר הלחימה וגם רוחו של האויב שבורים.

למעשה מטרתה של המלחמה היא להביא את האויב לשבירה, לנקודה בה יכיר כי אינו יכול עוד להילחם וייכנע. כך גם בחקירה, יש לשחוק את יכולת ההתנגדות של הנחקר עד שיישבר, הדבר מושג ע"י התשה גופנית של הנחקר, למשל בעמידות לא נוחות (מאבו) ובשחיקה נפשית כמו שק על העיניים ושמירה על עמימות מוחלטת (ואלימות קיצונית, כמובן).

לוחמה פסיכולוגית באמנויות הלחימה

בלחימה ספורטיבית יש טעם לדבר על לחימה פסיכולוגית. ישנם סיבובים, כל סיבוב נמשך מספר דקות וניתן לתכנן אסטרטגית לחימה פסיכולוגית. לנהל קרב התשה.

בקרבות אימון חבריים אין שום לחימה פסיכולוגית, המטרה הינה ללמוד ביחד, אין מפסידים, כולם מנצחים מעצם הלימוד והחוויה.

קרב אמת, הינו מהיר, הלחימה הפסיכולוגית המתרחשת בו הינה מהירה, נטולת תכנון. צעקה מפתיעה, יריקה לפנים, אלו הן הדרכים להוציא את האויב מריכוז. בקרב מול מספר גורמים עוינים, ניטרול המנהיג ישמש כנשק הפסיכולוגי הטוב מכולם. לפי מיאמוטו מוסאשי יש לרדוף את האויב בכיוונים שונים בלי סדר מסוים, בכך לזרוע בלבול ומבוכה בקרב הקבוצה ובכך לפגוע ברוח הלחימה שלהם.

3.1.2 פחד, אימה ופאניקה

פחד, פחד פועל כמו רעל, הוא מתחיל בטיפה, ברעיון שמחלחל לאט-לאט לתוך כל פינה במערכת עד כדי גרימת שיתוק. ברמה הראשונית הפחד גורם לשחרור אדרנלין, כהכנת הגוף לפעולה. האדרנלין גורם לתגובה מהירה יותר, לחושים חדים יותר ולכוח רב יותר, מונע את תחושת הכאב במידה מסוימת ומאפשר להתגבר על חסמים פסיכולוגיים ומפוביות כמו גובה, חושך, מקומות סגורים וכדומה. פחד עוזר לנו להימנע ממעשים מסוכנים שעלולים לקצר את תוחלת חיינו, אך מונע מאתנו לקחת סיכונים שהופכים את החיים למעניינים יותר, או שיכולים להציל אותם במצבי קיצון. יש לעצור לעיתים ולשאול עצמנו, מה מקור תחושת הפחד, האם הוא הגיוני, האם הוא תורם לי ואיך מתגברים עליו אם אינו נחוץ. ניתן להתגבר על השפעתו השלילית, למשל, ע"י טיעונים לוגיים מדוע אין ממה לפחד. זהו נושא למחקר אישי, שכן הפחד הוא תופעה אישית.

בקרב אמת, רבים הסיכויים לחוש פחד. יש להציף הרגשה זו מאתנו והלאה, להתגבר עליו בהינד עפעף, שכן הקרב מהיר וקטלני. אין מקום להססנות. החלטיות היא אחת הדרכים להתעלם מהפחד, לקבל החלטה וללכת איתה עד הסוף.

אימה (טרור), מצב האימה הינו מצב בו הפחד השתלט לחלוטין על הרוח, על התודעה, במצב זה האדם משותק (בקנה מידה גדול - החברה משותקת). במציאות בה אנו חיים כיום, אין כבר קרבות ענק בנשק קר ומצב האימה אינו סביר לקרות לכם כתוצאה מקרב רחוב, אם זאת ההיכרות עם המצב חשובה לכלל תחומי החיים, באם מדובר בשירות צבאי, או חיים בתקופת גל פיגועים. למיטב הבנתי הדרכים להתמודד עם האימה הן דרך העשייה. במקום לקפוא יש להשיב מלחמה, אם זה ע"י התרסה אזרחית של המשך החיים ואם ע"י לחימה אקטיבית.

פאניקה, פאניקה הינה המשך של האימה והפחד. במצב זה האדם אינו משותק, אלא מתפקד בצורה מזיקה, עושה שטויות וטעויות, מקבל החלטות המבוססות על שיקול דעת מוטעה הניזון מהאימה ומהפחד. להבדיל ממצב האימה, פאניקה אכן תיתכן בחיינו בקפא"פ. הנזק הגדול ביותר הנגרם מפאניקה הוא כתוצאה מפאניקה בדרגים מקבלי ההחלטות הגבוהים. יש לשמור על קור רוח בכל דרך אפשרית, גם כשהמצב קשה, לנקות את הראש ולהכריח את עצמנו להירגע.

3.1.3 עקרון הריק ועמימות

ריק, בעולם אומנויות הלחימה ישנו מושג שנקרא "הריק", מושג זה מתייחס למה שלא ידוע, למה שלא צפוי, מה שלא קיים, מה שלא קיים בצורה מפורשת , תכנון, חוסר תכנון, מקובעות וחוסר מקובעות. דוגמא טובה תהיה הקלישאה הנכונה כי ההגנה הכי טובה היא לא להיות היכן שהמכה נמצאת, דוגמה נוספת היא עשיית הלא צפוי, למשל תוקפים אתכם גבוה, ואתם יורדים לגובה נמוך מאד. עקרון הריק אינו חד צדדי כעמימות (יש לשמור את האויב בעמימות ולהימנע ממנה בעצמיכם), אלא מכיל רעיונות כגון העלמת מידע מהאויב אך גם רעיונות כגון ניקוי התודעה מתכניות ולתת לגוף להגיב מהר לפי הקצב הטבעי של התנועה.

עמימות, עמימות זהו אחד הגורמים המלחיצים ביותר. עמימות (השהיה במצב בו ישנו חוסר מידע על התרחשויות) מאפשרת לפחדים שלנו לצוף ולמלא את ריק המידע, וכך למעשה הפחד מקבל אחיזה. עמימות היא שיטה של לוחמה פסיכולוגית, מניעת מידע מדויק מהאויב ולגרום לו לעשות טעויות של לחץ. תקופות של ריק ועמימות למשל, ניתן לייחס לתקופה של בין מלחמות ביו עימותים שהכרוניקה שלהם ידועה מראש, למשל עימות עתידי בצפון ישראל, הסבירות להתרחשותו גבוהה, המועד לא ידוע.

זמני ריק אלו חייבים לנצל לשגרת אימונים, בניית כוח והתחמשות. זהו זמן שסופו לא קבוע ולא ידוע, הוא נמשך כל עוד אין שינוי בזירה. סוף תקופת הריק מגיע לרוב בזמן מפתיע, בתזמון לא נוח, הדבר נובע מכך שמשאירים את היוזמה בידי האויב (לפחות באופן חלקי או מדומה), לעיתים הדבר חיוני כדי לנסות ולנצח בזירה הדיפלומטית. תקופות עמימות אלו מחייבות להיות בכוננות מתמדת כדי להצליח ולהגיב מהר לשינויים הבאים עלינו לרעה.

הרדמות על המשמר (מילולית ומטאפורית), שאננות, אלו הן תוצאות הרסניות של העמימות, של זמני הריק. כך גם בעת פעילות בטחון שוטף, ההנחיה הינה תמיד לגוון, לשנות, לא לתת לזמנים הריקים של השגרה לאפשר נקודות תרפה שדרכן ניתן יהיה לפגוע ולחדור, ובכך כמובן לסיים את תקופת הריק. החיילים דרוכים ביותר רק בתקופה המידית שלאחר אירוע, אף פעם לא לפניו, חכמה שבדיעבד. גם הצד השני לרוב אינו טיפש ואסור לזלזל בו, ולכן על החיילים להיות דרוכים תמיד ועל המפקדים להיות אחראים על כך.

זו אינה חכמה להיות דרוכים בעת התרחשות, הקושי האמתי הוא להיות דרוך בשגרה המשמימה, השוחקת, לא להתנוון, לא להיות שאנן.

אם כן, אימון, תכנון, מודיעין וגיוון הם כלים חשובים ביותר בהתמודדות מול העמימות ומול זמני הריק.

3.1.4 שאננות והרדמות בשמירה

שאננות היא מחלה ממארת במסגרת צבאית. היא מתחילה בפעילות שגרתית, משמימה וחסרת התרחשויות. תקופת ריק. כלום לא קורה, האוכלוסייה המקומית (אם היא עוינת) מתנהגת בידידות, תנועות האויב הגלויות נראות כבשגרה, ההתראות מגיעות כרגיל, אבל כלום לא קורה, אפשר לומר שאפילו יכולה להתקיים אווירה פסטורלית. הפעילות שגרתית ושוחקת. רף הערנות שהיה בכניסה לגזרה יורד. נוצרות פרצות בערנות, נקודות תרפה של דפוסים החוזרים על עצמם. דפוסים שהאויב לומד, אוסף מודיעין. מנתח את הממצעים. היוזמה עוברת לידיו, נמסרת לו במתנה, למעשה. האויב מכה. השאננות נגמרת. המעגל מתחיל מחדש.

לשאננות והרדמות על המשמרת יש מחיר כבד. עלינו לדאוג להילחם בשאננות ולגרום לאויב לחלות בה. השאננות היא נשק חזק במלחמת התשה ונקודת הקפיצה למתקפת פתע.

באמנויות הלחימה השאננות באה לידי ביטוי בהפסקת אימונים, בעצירת גלגלי המחשבה ובהיבריס מוגבר כי אנו יודעים הכל ומוכנים להכל. 

3.1.5 קור רוח

קור רוח הוא הלך הרוח (state of mind) בו אנו רוצים להיות בעת התרחשות כלשהי. שמירה על קור רוח מאפשרת שיקול דעת טוב יותר, חד יותר וענייני יותר מאשר פאניקה, לשם הגזמה. קור הרוח אינו אומר שאין פחד, אלא שהפחד בשליטה ואנחנו בשליטה מוחלטת של המוח. כל פעולה, כל החלטה נשקלות, במהירות אך לא בפזיזות. אם עליכם להרוג מישהו, החלטה זו צריכה להיות מודעת ומונעת משיקולי עלות תועלת של השארת האויב בחיים, ולא מונעת מנקמה רגעית, שהמחיר עליה עלול להיות גבוה מידי מאוחר יותר.

החשיבות הרבה ביותר לקור רוח היא כאשר אחרים תלויים בכם, אם זה חברים, בני משפחה או החיילים שלכם ואחיכם לנשק.

3.2 הונאה והפתעה

הטעיות, הונאות ותחבולות מנצלות את עקרון הריק. מנצלים את חוסר המידע של האויב, מספקים לו מידע שגוי ופועלים בצורה אותה הוא לא צופה. כיוון שלבני האדם יש צורך רב לדעת מה קורה סביבנו (לא להיות בעמימות), יש נטייה להאמין להטעיות ולחצאי אמיתות.

בכל צורת קרב שהיא, בכל סדר גודל, האינטרס שלנו הוא לנתב את האויב לשטח השמדה, לפוזיציה לא נוחה, לגרום לו לחשוף נקודות תורפה ולאבד איזון. לאחר שהמלכודת מופעלת והאויב נהיה מודע לכך שהוא בעמדה נחותה, התגובה הנפוצה שלו תהיה הלם ופחד. אם האויב חסר ניסיון הוא עלול למצוא עצמו במצב של פאניקה, ובכך לחפור לעצמו בור עמוק יותר. זהו בדיוק המצב שאליו עלינו לתכנן. המטרה שלנו באותו זמן שבו האויב נתון בהפתעה ובלבול היא להגדיל את הלחץ, לנצל את היתרון ולנסות להביא את האויב לשבירה ובכך לכניעה.

3.3 מקור הכוח

מקור הכוח מתחלק לשני רבדים. הרובד הפיסי המוחשי והרובד הנפשי פסיכולוגי.

הרובד המוחשי מתייחס למקורות כגון קווי אספקה, קווי תחמושת, מפעלי תחמושת, מכוני מחקר, מתקני אימונים והכשרות, לחילופין בקפא"פ, ניתן להתייחס לנשק, לאנשים נוספים לצידו של האויב, למבנה גופני מאיים וחזק, לידע טכני גבוה ומוניטין הנרכש בזכות וכדומה.

הרובד הפסיכולוגי מתייחס לכל אותם הגורמים המאפשרים לאויב להילחם, המחזקים את רוחו. ניתן להתייחס לדעת קהל, לאמונה פונדמנטליסטית, למצב של אין ברירה בו נדחקים לפינה, לביטחון עצמי וכדומה.

 מקור הכוח הינו הגורם שנרצה לפגוע בו או בקשר בינו לבין האויב, על מנת להחליש את האויב. ניקח מקרה בו האויב הינו פלג קיצוני, למשל ארגון גרילה וטרור מוסלמי. מקור כוחו הוא האוכלוסייה, הם פרנסתו, מגויסיו, נותני חסות של מבנים ומוסדות וקרקע פורייה לאידיאולוגיה. ישנן מספר דרכים לפגוע בקשר ביניהם, אחת היא השמדת האוכלוסייה (לא נחמד במיוחד... בלשון המעטה), השנייה היא פעולה נגדית בתוך האוכלוסייה והטיית דעת הקהל נגד אותו ארגון ולצדנו, דרך נוספת היא להקשות על האזרחים ולגרום להם לפנות נגד אותו ארגון עצמו. זו דרך שיש לנקוט רק אם דרך ההטיה לא עובדת או אינה אפשרית וזאת עקב הסבל הנגרם ולקיחת האזרחים כבני ערובה (שיטה זו מיושמת במספר אזורים בעולם).

כמובן יש להטיל קשיים כלכליים ולנסות למנוע מימון של האויב ע"י גורמי חוץ.

באמנויות הלחימה מקור כוח חשוב הינו הצורך להגן על מישהו (זה נכון גם בסדר גודל של מלחמה כוללת), במקרה זה פגיעה בגורם המוגן רק תגרור תגובה קשה יותר מהמתגונן.

3.4 קוזושי (崩し)– הוצאה משיווי משקל

בנינג'וטסו (בודו-טאיג'וטסו) ובג'ודו ישנו מושג חשוב ביותר הנקרא קוזושי. קוזושי זוהי הוצאה משיווי משקל. ישנם מספר סוגי קוזושי: פיסי, נפשי ורוחני.

קוזושי פיסי, זהו הסוג הפשוט ביותר, מדובר על הוצאה ממשית של האויב משיווי משקל, כהכנה להטלה, להפלה. סוג נוסף של קוזושי פיסי היא גניבת המבט, גניבת תשומת הלב של היריב ו/או האויב ובכך למנוע ממנו יציבות של הפעולה. פעולה קטנה זו, הקוזושי, קריטית למגוון רחב ביותר של פעולות באמנויות הלחימה. בלחימה בת זמננו ניתן לראות בהסחה כקוזושי פיסי. קיימות כמובן שיטות להימנע להתנגד ולקבל שינויים בשיווי המשקל ודרושות שנות אימון ולימוד רבות כדי לשלוט בכל תחומי הקוזושי הפיסי.

קוזושי נפשי, בעת קרב נרצה להוציא את האויב או היריב מהריכוז, לגנוב את תשומת ליבו, להפחידו ולהפתיעו. אין מדובר רק בעשיית פעולה כגון יריקה לפנים, השמעת רעש וכדומה בקפא"פ, אלא הדבר תקף גם בלחימה מודרנית. זהו הבסיס של יישום עקרון התחבולה וביצוע פעולה כמו הרעשה ארטילרית. הרעיון הינו לפגוע במצב הנפשי ומיקוד בקרב.

קוזושי רוחני , זהו הקוזושי הקשה ביותר ליישום ובעל ההשפעה בעמוקה ביותר. הרעיון הינו לגרום לזעזועים ברוח הלחימה של האויב, למשל לגרום לפקפוק הציבור בנכונות המלחמה, בכדאיותה, לגרום ללוחם לפקפק ביכולתו לנצח או בסיבות ללחימה.

נושא זה מיישם עקרונות רבים שכבר נכתב עליהם בספר זה. אני שונא להישמע כמו מיאמוטו מוסאשי (בספרו חמש הטבעות, כל פסקה כמעט מסתיימת בנוסח של : עליכם לחקור לעומק, ללמוד וכו'), אבל עלינו לחקור נושא זה לעומק, את העקרונות המובאים בו, ובכך לתרגל את היכולת האנאליטית שלנו בתחום.

3.5 שלוש התגובות Freeze, Flee, Fight

נושא זה מוכר כשלושת ה אפים (FFF). בעת אירוע, ניתן לסווג את התגובה האינסטינקטיבית לשלוש תגובות אפשריות.

קיפאון Freeze. בעת אירוע, תגובה זו הינה הגרועה ביותר. פשוט קופאים במקום, משותקים מפחד, לא מסוגלים לזוז, נשארים חשופים ופגיעים. על מנת למנוע תגובה זו צריך להתאמן הרבה. האימון מורכב מגורם מנטאלי וגורם פיסי. האימון המנטאלי כולל הרצת סימולציות בראש, מקרים ותגובות. עלינו לסגל את המוח לחשיבה מהירה כתגובה להפתעה (התופעה נגרמת ממהירויות העברת מידע שונות באזורים שונים במוח, הלוקחים חלק בתגובה, ובתקשורת בין אותם אזורים, האמיגדולה והאונה הקדמית). האימון הפיסי כולל חזרה על תנועות ותגובות גופניות, זאת על מנת לשפר את המהירות, ליצור במוח קשרים רבים יותר כלפי פעולות אלו ובשילוב עם האימון המנטאלי מתקבלות תגובות רצויות במקום הקיפאון. זוהי אינה בדיוק התניה שאנו מתנים את עצמנו לגבי סיטואציה מסוימת, אלא, על קצה המזלג, אימון של העברת נתונים במוח בין האמיגדולה לאונה הקדמית, מהירות המסרים בהן שונה, וחוסר סנכרון הינו הגורם לקיפאון.

בצבא ישנו משפט שמהווה את המהות של ההתניה להימנע מהקיפאון, "נתקלנו! נשכב להשיב אש!". משפט זה נלמד בצה"ל כמשפט בסיסי בהתקלות חי"ר, ומהותו האמתית היא בדיוק לשבור את אפקט הקיפאון.

מנוסה Flee. מנוסה זוהי תגובה של בריחה היסטרית. זוהי אינה תגובה חיובית משום שהמנוסה ההיסטרית עלולה דווקא לקרב אותנו אל מקור האיום, חוסר זהירות במנוסה עלול לגרום לנפילה ופציעה. בעת ההיסטריה עלולים לשכוח אנשים חשובים שעליהם רוצים להגן, כמו ילדים, או לפצוע אותם בניסיון להגן. מנוסה היסטרית זו, למעשה מעבירה את כל היוזמה לידי האויב  ומכניסה אותנו למצב של מגננה מלאה, דבר שכבר נדון כשלילי בפרק על עקרונות המלחמה. בריחה היא פעולה לגיטימית ממש כמו הימנעות, אך זוהי צריכה להיות פעולה שבחרנו לבצע, במודעות מלאה, לא בהיסטריה אלא בצורה מושכלת, זהירה ואחראית. בריחה שאינה מנוסה היסטרית הינה צורה הגנתית של מתקפה ולא מגננתית, זוהי צורה הגנתית של התגובה השלישית (לחימה, fight).

נקודה חשובה היא שיש להימנע ממתקפה היסטרית, פראית, חסרת מחשבה ובעלת אופי התאבדותי לרוב. מצב כזה הינו מסוכן אף יותר מאשר מנוסה היסטרית, ולכן נכנס לקטגוריית הflee . לחימה Fight. לחימה היא למעשה נקיטת פעולה מושכלת ורצויה על מנת להתמודד עם האיום. התגובה יכולה להתבטא בבריחה ממש כשם שהיא יכולה להתבטא בהימנעות מכוונת ממקור הסכנה, או בלחימה ממש. המאפיין תגובה זו הוא קור רוח ושיקול דעת הנובעים מאימון.

 לרוב הכניסה למצב זה פחות מהירה מאשר האינסטינקט המותנה ע"י האימון, זהו המצב הרצוי. בניית אינסטינקט שימנע מאתנו להיכנס לאחד המצבים הלא רצויים, יעניק תגובה חיובית ויאפשר כניסה להלך הרוח של לחימה.

בסופו של דבר, קשה לדעת בוודאות באיזה אופן נגיב במצב אמת, עד שלא נתקל במצב אמת, לכן יש להתאמן הרבה, כדי להקטין את הספקות והסיכויים לתגובה הלא רצויה, הן באימון צבאי והן באמנויות הלחימה.

3.6 הרתעה

הרתעה היא למעשה המצב בו האויב עושה שיקולי עלות תועלת, ומבין כי הלחימה אינה כדאית. על מנת שתהיה הרתעה אפקטיבית האויב צריך להבין כי היוזמה אינו בידיו וכי אינו יכול להשיג את מטרותיו. הרתעה נבנית במבחן התוצאה, כלומר, האויב לא ירגיש מורתע אם לא ספג נזק עצום, למעשה הרתעה נוצרת עקב הכנעה, או יתרון כל כך בולט לעין שמראש גורם לירידה במורל ולפחד, למשל גודל פיסי עצום הינו גורם הרתעה בקפא"פ, כפי שטילי קרקע-קרקע הינם גורם הרתעה בזירה הבין לאומית. כמובן שגורם יכול לשמש להרתעה רק כל עוד הנכונות להשתמש בו הינה ריאלית.

אם קיימים ברשותכם כלים שאינכם רוצים לחשוף, אז הרתעה תוכל להתבסס רק על תוצאות העבר ומבחני כוח שהאויב עושה מידי פעם.